ד"ר נמרוד קוזלובסקי, עורכי-דין
  • דף הבית
  • אודותינו
  • חדשות
  • מאמרים ופרסומים
  • הצוות
  • מן התקשורת
  • קורסים והרצאות
  • צור קשר

סגירת מגה-אפלואד היא רק היריה הראשונה במלחמה החדשה

פורסם בתאריך 22 בינואר 2012 על ידי עו"ד אוריה ירקוני תחת מאמרים ופרסומים
דף הבית» מאמרים ופרסומים » סגירת מגה-אפלואד היא רק היריה הראשונה במלחמה החדשה

פורסם במקור ביום 22.1.2012 באתר "חורים ברשת"

 

אוי ואבוי. אלה שתי המילים שעברו לי בראש כשקראתי אודות כתב האישום נגד MegaUpload. בשורה אחת, אם כתב האישום הזה יתקבל במלואו, מדובר במכה אדירה לחופש הביטוי באינטרנט וליכולת שלנו, כמשתמשים, ליהנות ממנו.

כל זאת קרה בשבוע של התנגשות ראשים בין שתי אידיאולוגיות מנוגדות, אמריקאים בעניין הצעות החוק SOPA ו-PIPA. מדובר בשני חוקים שמשנים משמעותית את מאזן הכוחות באינטרנט לטובת אלה התומכים באינטרנט נקי מהפרות קנייניות, גם כאשר זה בא על חשבון חופש הביטוי. בקבוצה הזו ניתן למצוא את הכסף הגדול – אולפני הסרטים, תעשיית המוזיקה וחברות התרופות. בפינה השנייה, ניצבים אלה שמאמינים שהאינטרנט הוא מקדש לחופש הביטוי וצריך לשמור אותו ככה, גם אם זה אומר שיש שם כמה פשעים ועבירות קלות והרווח של כמה חברות יורד מ-2 מיליארד ל-1.5 מיליארד דולר. בקבוצה הזו יש בעיקר ‘שחקני נשמה’ – ארגונים ללא כוונות רווח – בחיזוק של כמה כוכבים כמו גוגל, eBay ופייסבוק.

הליכי החקיקה התקדמו כנגד גל מחאה אדיר מצד אומת הסייבר. הקונגרס היה אמור לדון בזה לאחר פגרת החורף, והיה רושם שהרבה מהמתנדנדים נוטים לכיוון של פעילי חופש הביטוי. הם אפילו הביאו את הבית הלבן לשחרר הצהרה שאומרת שהוא מייחס חשיבות לחופש הביטוי באינטרנט, רמז דק לקונגרס.

מנגד, צריך להבין שהליכי החקיקה נקנו בכסף רב. כשאני אומר ‘נקנו’ אני מתייחס, לדוגמה,להתבטאות של כריס דוד (Chris Dodd), מנכ”ל איגוד אולפני הסרטים, שאמר ש’אלה שבונים על תמיכתה של הוליווד צריכים להבין שהתעשייה הזו מתבוננת היטב מי עוזר לה כשהעבודה שלה בסכנה. אל תצפה שאני אכתוב לך צ’ק כשעבודה שלך בסכנה כשאתה לא מתייחס אליי כשהעבודה שלי בסכנה’. כל הכבוד על הכנות.

כלומר, שני הצדדים זרקו כאן למערכה את כל מה שהיה להם. מדובר במאבק שקובע איך ייראה האינטרנט בעתיד, ואיפה עובר הקו. ונראה היה שאומת הסייבר מנצחת, ושהיא הולכת לקבוע קו בחול.

תביאו את הכדור, אין משחק

ואז סגרו את מגה אפלואד. משרד המשפטים האמריקני (DOJ), בכוח משימה שכלל לא פחות מ-20 (!) רשויות אכיפת חוק בארה”ב, אירופה ושאר העולם, עצר את מנהלי האתר, החרים ציוד והוריד את Megaupload מהרשת.

תזמון הפשיטה, שנקבע על ידי הממשל האמריקני, הביא להרמה של לא מעט גבות. אף אחד עדיין לא מסוגל להסביר למה ה-DOJ היה צריך לזרוק את הפצצה הזאת שבוע לפני הדיון ב-SOPA. התוצאה המיידית של שימוש כה בוטה בכוח לאומי כנגד אתר זר (!) בגין הפרת זכויות יוצרים של תאגידי ענק אזרחיים, הייתה שחברי קונגרס מתנדנדים רבים התייצבו כנגד SOPA. הן בשל המחאה הציבורית והן מתוך הבנה שממילא יש לבעלי הזכויות כוח רב, ואין טעם להטות את המאזניים עוד קצת (הרבה) לכיוון שלהם.

זה הביא את יוזמי החוק להודיע על הקפאתו עד לשינוי במאזן הכוחות בעניין. כלומר, תזמון הפשיטה הביא לחיסול הליך החקיקה וייתכן שזה לא מקרי. בהערת אגב יש לציין שזה כמובן לא הניסיון האחרון, אם כי יכול להיות שפשיטת ה-DOJ מבשרת שינוי ב’אפיק ההשקעות’ של הכספים שנזרקים למערכה מאותו כיוון. הדרך להתמודד עם זאת, כפי שמתנגדי החקיקה מציינים בימים האחרונים היא לתעל את התודעה הציבורית להגדלת כוחן הפוליטי של ‘מפלגות המשתמשים’ למיניהן, בכדי להוות משקל נגד ללוביסטים בוושינגטון.

התוצאה השנייה של אותה פשיטה הייתה מתקפת סייבר חסרת תקדים על ארה”ב מצד ארגון אנונימוס. תעבורת הרשת העולמית ב-72 השעות שלאחר המתקפה עלתה ב-21% (!) וכמות ההתקפות העולמית עלתה ב-24% (!!), חלק ניכר ממנה מתרכז בחוף המזרחי ובלוס אנג’לס. אנונימוס תקפו ופגעו ברשימה מרשימה של אתרים מרכזיים, בכל מה שהיה להם: אתר הבית הלבן, משרד המשפטים, ה-FBI, איגוד אולפני הסרטים, איגוד מפיקי המוזיקה, משרד זכויות היוצרים האמריקאי ואתרים של אולפני סרטים ותעשיית המוזיקה. תוצאה כזו אפשרית רק על ידי מתקפה משולבת של אלפי האקרים מכל העולם במכה אחת, מה שמסביר גם את הסטטיסטיקה.

כך, שבעוד שבמבט ראשון נראה שתזמון הפשיטה, אם אכן היה מתוכנן, נועד להביא לקבירתם של SOPA/PIPA, מספר ימים לאחר מכן נשמעים קולות שטוענים שההיפך הוא הנכון. שלמעשה, מי שהחליט על הפשיטה ידע שבמתח הנוכחי, בו חלקים גדולים מאומת האינטרנט מרגישה מתוסכלת מהקרבת חופש הביטוי על מזבח הקניין, הפשיטה שקולה לדחיפת מקל לקן צרעות (האתר טקדירט ממש השתמש ב-F וורד). היה ברור שאנונימוס יתפוצצו ושאירועי הימים האחרונים יובילו, בטווח הרחוק, לחקיקה מחמירה יותר וכתירוץ לאכיפה וענישה קשים יותר נגד אנונימוס ואתרים המזדהים עם המחנה שלו (החל מויקיליקס וכלה בגוגל). כלומר, זה אולי הרגיש טוב ‘לירות חזרה’ אבל כלל לא בטוח שזה היה פרודוקטיבי.

למה דווקא מגה-אפלואד?

במקביל להתקפות על אתריו, ה-FBI פירסם את כתב האישום כנגד מגה-אפלואד. כתב האישום ריכז תשומת רבה לא רק בגלל הפרופיל הגבוה של המקרה, אלא גם בגלל האתר הספציפי בו מדובר.

מגה אפלואד הוא אתר סייברלוקר – אתר המאפשר לאנשים להעלות תכנים גדולים לאינטרנט ולהיות מסוגלים לגשת אליהם מכל מקום, באמצעות לינק. ברור למה הוא משרת מפרי זכויות, אבל עיקר התעבורה שלו היא חוקית (לטענתו), ומשמשת חברות המעבירות מידע בין סניפים, אישים פרטיים החולקים קבצים חוקיים ואפילו את תעשיית המוזיקה והסרטים עצמה. ככלל, מדובר באתר שנתפס כלגיטימי.

בנוסף, מגה אפלואד מקיים מזה תקופה ארוכה הליכים משפטיים כנגד UMG (יוניברסל, רק במוזיקה), בדיוק סביב אותו עניין – האם מגה-אפלואד מפירה את החוק כיוון שהיא מאחסנת יצירות מוגנות של יוניברסל בשרתיה. לאחר הפשיטה, הראפר באסטה ריימס פירסם הצהרה שמסבירה שאמנים רבים בוחרים להעלות בעצמם את התוכן שלהם למגה-אפלואד, כיוון שההסכמים שלהם עם האתר מאפשרים להם יותר רווחים מפרסום ומתן התוכן חינם במגה-אפלואד, מכפי שהם מרוויחים בחוזים מול חברות המוזיקה. כלומר, לטענתו, ה-DOJ פשוט עקב אחרי הכסף של אולפני המוזיקה. זה מסביר גם את הטענה בכתב האישום לפיה מגה-אפלואד שילמו למשתמשים בתמורה להעלאת יצירות מוגנות. לפחות חלק מתשלומים אלה חוקיים לחלוטין משנעשו לבעלי הזכויות המקוריים (להבדיל מהאולפנים). למעשה, מגה-אפלואד השיקה מחלקה חדשה שכל מטרתה החתמה על אמנים להפצת תכנים בחינם ובאופן חוקי, חודשים מספר לפני הפשיטה.

כלומר, קיומו של התיק מול UMG והתנהלות האתר מלמדים שמגה-אפלואד יותר ממוכנים להתדיין בבתי משפט אמריקנים, והם אפילו הקימו מנגנון הודעה והסרה לפי הוראות ה-DMCA (חוק זכויות היוצרים האמריקני) שמעניק ‘חוף מבטחים’ מפני כתבי אישום כאלה בדיוק. השימוש בסמכויות כה קיצוניות כנגד אתר זר שמציג נכונות אמיתית לקיים את הוראות החוק מטרידה ונראית כמו ניצול סמכויות לרעה.

יש דברים יותר גרועים בעולם ממגה-אפלואד: כתב האישום נגד מגה-אפלואד

סגירת מגה-אפלואד לבד לא תביא לפגיעה אמיתית בחופש הביטוי ברשת. שבוע הבא יקומו שלושה אתרים במקומו, והכל יחזור לקדמותו. כתב האישום מדאיג מסיבה אחרת לגמרי. כיוון שהוא חושף את התכניות העתידיות של משרד המשפטים האמריקאי לאינטרנט. בכדי להרשיע את מגה-אפלואד, לא מספיק להוכיח שהאתר שימש להפרת זכויות יוצרים, אלא שיש להראות שהוא ידע על כך, היה בעל יכולת מניעה והתעלם (עידוד פאסיבי, קל וחומר במקרה של עידוד אקטיבי).

הדרך להראות עידוד ההפרה, היא על ידי הצגת מסכת הפעילות של האתר אשר ממנה ניתן ללמוד האם אכן האתר ידע, והאם אכן לא מנע למרות שיכל – כלומר, אשם. הבעיה היא שה-DOJ מציג די הרבה פעולות לגיטימיות של האתר כמעידות על אשמה, ובכך מגלה את דעתו באשר לאיך לגישתו צריך להיראות האינטרנט.

לדוגמה, ה-DOJ סבור שעובדה שהאתר מוחק תוכן שלא הורד לאחר פרק זמן מסוים, מלמדת שהוא מפר זכויות יוצרים. הקישור הזה לא ממש ברור, כיוון שיש הרבה שימושים חוקיים לחלוטין שתואמים מאפיין זה, למשל, כשחברות קטנות ואנשים פרטיים מעוניינים להעביר תכני מידע גדולים לעמיתים בחו”ל. מה גם, שישנם אתרים רבים שנוקטים באותה אסטרטגיה. ביטולם או שינוי המאפיין בעקבות כתב האישום יביא להתייקרות השימוש באינטרנט ללא סיבה.

עניין נוסף הוא, שה-DOJ סבור שהעובדה שכשמתקבלת הודעת הסרה לתוכן מפר (לפי ה-DMCA), האתר מסיר רק את הלינק המפר ולא מוחק את התוכן מהשרתים, מלמדת שהוא מעודד הפרות. שוב, מדובר במאפיין בעל שימושים חוקיים לחלוטין, לדוגמא, כאשר אמן (נגיד, באסטה ריימס) מעלה שיר שלו לאתר, אולפני המוזיקה יכולים להביא להורדתו על ידי משלוח הודעת DMCA אמיתית לחלוטין על תוכן זהה שהועלה על ידי מפר – מה שיוביל למחיקת התוכן מהשרתים. תוכנת דרופבוקס שמשמשת חצי עולם עובדת ככה. גם היא מעודדת הפרות?

לבסוף, כתב האישום טוען שמגה-אפלואד אשם כי הוא לא ביצע ניטור של התוכן – הן באמצעים אוטומטיים והן באמצעות עובדיה. השיא הוא כשכתב האישום ממש מצטט את הדרישות ש-UMG הציבה בפני מגה-אפלואד בתיק האזרחי! כלומר, משרד המשפטים משמש כשופר של תעשיית המוזיקה בטענה שיש לחייב אתרים לבצע ניטור של התכנים המועברים בהם (האמת זה לא חדש, אבל טוב להיזכר). מעבר לתמונה הפוליטית העגומה, מדובר בהתקפה ישירה על ניטראליות הרשת, שלא לדבר על ייקור משמעותי בעלויות האתרים שיפגע אפילו בגוגל.

אז מה יהיה?

לומר על האמת, ספק רב אם כתב האישום הזה יניב תוצאות. ייתכן שחלק מהאישים יורשעו, אם חלק מהטענות העובדתיות יתבררו כנכונות. אבל כתב האישום נגד האתר עצמו, המתאר את מפעיליו כראשי ‘ארגון פשע בין לאומי’ (לא פחות), מלא בחורים וכולל אפילו כמה ‘מלכודי 22′. לדוגמה, ה-DOJ טוען שהאתר אשם כי הוא לא כלל מנוע חיפוש, כאשר תיקי עבר קבעו בבירור שדווקא קיומו של מנוע חיפוש מלמד על אשמה. אותו דבר בדיוק עם הטענה שרשימת הטופ-100 של האתר לא כללה תכנים מפרים, בניגוד גמור לקביעות קודמות של בתי המשפט.

נכון, מגה-אפלואד לא הלכו מעל ומעבר בכדי לשמור על זכויות יוצרים, אבל כתב האישום מנסה ליצור את הרושם כאילו הרבה פעילויות שנקבעו כחוקיות יכולות להצטבר לכדי עבירה פלילית. זה בערך כמו ששוטר יעצור אותך בכביש שמותר לנסוע בו 100 קמ”ש, וכראיה לכך שעברת על החוק יראה שנסעת בדיוק 100 כל הדרך. זו אכיפת חוק יצירתית וזה פשוט לא עובד ככה. בהקשר זהשווה להזכיר שכתב אישום יותר חמור שהוגש נגד אתר Dajaz1, נסתיים לפני כחודש בקול ענות חלושה, כאשר משרד המשפטים, כשנה לאחר שתפס את האתר ועצר את בעליו, ביטל את כתב האישום אפילו ללא התנצלות פומבית (ולא נדבר פיצויים).

בסיכומם של דברים, היה סיבוב אינטנסיבי. כל אחד מהצדדים נתן קצת וחטף קצת, ועדיין לא ברור מי יותר. מה שכן, כל הבלגן הזה מעניין, ונראה שאנשים סוף סוף מתחילים להבין איזה השפעה אדירה יכולה להיות לחוק אחד ולכתב אישום אחד על האופן בו הם משתמשים באינטרנט.

דומיינים, הפרת זכויות יוצרים, זכויות יוצרים, חופש הביטוי, חופש הביטוי באינטרנט, חסימת אתרים, פיראטיות, צנזורה באינטרנט, שיתוף קבצים

פוסטים אחרונים

  • הרצאה על "פשיעה ושיטור ברשת האינטרנט" בכנס לשכת מנתחי מערכות המידע
  • שרים בממשלה קיבלו הנחייה: הפסיקו להשתמש בג'ימייל (דה מרקר)
  • פייסבוק משיקה חשבונות מאומתים ושמות בדויים לסלבים (חורים ברשת)
  • הסייבר כנייר לקמוס (סיכום כנס CyberSec 2012)
  • חברות האבטחה בישראל צריכות להקשיח סטנדרטים כדי להגן על המידע (אנשים ומחשבים)

צרו קשר

  • 077-433-6055
  • nimrod@internetlaws.co.il
  • טופס יצירת קשר

ארכיון

תגים

DarkNet אבטחת מידע אנונימיות ביומטרי גניבת זהות דארקנט דומיינים דף הבית האקרים הגבלים עסקיים הזכות לפרטיות הפרת זכויות יוצרים הצפנה וידאו באינטרנט זכויות יוצרים חדירה למחשב חופש הביטוי חופש הביטוי באינטרנט חסימת אתרים טכנולוגיה ופשיעה טרולים ייצוגית כרטיסי אשראי לוחמת סייבר מאגרי מידע מנועי חיפוש סייבר סימני מסחר סלולר ססמאות ספק שירותי אינטרנט עבירות מין פגיעה בפרטיות פדופיליה באינטרנט פייסבוק פיראטיות פרטיות פשעי מחשב צו מניעה צנזורה באינטרנט ראיות אלקטרוניות ריגול עסקי שיתוף קבצים תביעה ייצוגית תביעת הפרה

© 2012 ד"ר נמרוד קוזלובסקי, עורכי-דין | תכנות: רועי אייל