SOPA

מאמר זה יעסוק בהצעת החוק H.R 3261 אשר שמה “stop online piracy act”, וכינויה SOPA שכרגע עומדת בפני דיון במועצה לחוק ומשפט בקונגרס האמריקני. ההצעה הוצעה על ידי חבר הקונגרס למאר סמית’ מטקסס יחדיו עם 12 co-founders יוזמי חקיקה לאחר מכן הצטרפו עוד חברי קונגרס וכיום היא עומדת על 33 משתתפי חקיקה. SOPA באה לחולל שינוי מהותי באופן התייחסותה של ארה”ב לעבירות קניין רוחני שנעשות באינטרנט כמו גם למכירה של סחורה מזוייפת, תקולה או שמתחת לסטנדרט האמריקני. עיקר החידוש בהצעת החוק הוא בשלושה מישורים:

א. הענקת תחולה אקס-טריטוריאלית לארה"ב לטיפול בעבירות קניין רוחני דרך האינטרנט במקרים מסויימים עליהם נרחיב את הדיבור כשננתח את תוכנו של החוק.

ב. הגדלת תחום האחריות לעבירה כך שתחול גם על חברות, אתרים וספקיות אינטרנט שמרוויחות משימוש לא הוגן בקניין רוחני. זה כולל הגבלות משמעותיות על חברות גבייה, מנועי חיפוש וספקיות אינטרנט. החוק מציב תנאים לקבלת חסינות לאתרים שיאכלסו תוכן שמפר זכויות יוצרים אם פעלו לפי סדרת תנאים מסויימת. זה מקור לויכוחים רבים בין אלו אשר בעד החקיקה ובין מתנגדיה.

ג. הגברת הענישה בתחום הקניין הרוחני כמו גם בשוק המוצרים  דרך האינטרנט. חוק זה יוצר קודפיקציה לתחום הקניין הרוחני ולסחורות תקולות שנמכרות דרך האינטרנט, כאשר רף הענישה מועלה בו והאכיפה נעשית קלה יותר באופן מהותי  משום שהתובע הכללי האמריקני- )“("the attorney general יהיה זכאי לתבוע סעדים בשם בעלי הקניין הרוחני בתנאים מסוימים.

סיקור היסטורי של הליך החקיקה:

כדי לסקור את SOPA יש לזכור שהיא רק חלק מתהליך חקיקתי גדול יותר בו ארה”ב מנסה להתאים את דיני הקניין הרוחני לעידן האינטרנט. SOPA הוקמה לאחר שני אירועים חקיקתיים אשר חשובים לענייננו. הראשון הוא:"Prioritizing Resources and Organization for Intellectual Property Act"  או בכינויו: “PRO-IP” אשר חוקק ב-2011. החוק מגדיל את הסנקציות שיוטלו על אלו שיפרו זכויות פטנטים וסימני מסחר אך, שלא כמו SOPA נמנע מלדבר על זכויות יוצרים. חוק זה סולל את דרכו של SOPA  משלוש סיבות עיקריות:

א. החוק יוצר סוכנות חדשה שכל תפקידה הוא לוחמה למען זכויות קניין רוחני. שמה הוא Office of the United States Intellectual Property Enforcement Representative"" או בקיצור USIPER.

ב. כבר בחוק זה הוחלט שלתובע הכללי האמריקני תהיה סמכות לתבוע בשמם של בעלי הקניין הרוחני במידה שהם אינם יכולים לתבוע בעצמם. במשך זמן רב סעיף זה מנע מן החוק להתקבל והיו שחשבו שסעיף זה לבדו יטרפד את החקיקה וישאיר אותו על תקן הצעה. יוצרי החוק התעקשו להשאיר את הסעיף על כנו וכאשר החוק הועלה להצבעה סנאט (לאחר שהתקבל בקונגרס) התקבל פה אחד על ידי הסנאטורים שנכחו בהצבעה.

ג. החוק מאפשר תקיפה של אלו  אשר קנו או מחזיקים מוצרים שמפרים פטנטים או סימני מסחר קיימים, אפילו אם הם עצמם לא הפרו את אותם תנאים. הדבר דומה ל-SOPA במובן זה שהיא מעוניינת להטיל אחריות על מנועי חיפוש או אמצעי גבייה שמאפשרים העברת תכנים שמפרים זכויות יוצרים. כלומר, שני החוקים מאפשרים תביעת צדדים אשר עזרו או איפשרו למפר קניין רוחני לפעול.

ההצעה השניה הרלוונטית לענייננו היא Protect IP act- Preventing real online threats to economic  creativity and theft of intellectual property act. או בכינויה: PIPA. הצעה זו היא למעשה שיכתוב של Combating  Online Infringement and Counterfeits Act – COICA. החוק בו אנו דנים-SOPA הוא שכתוב של PIPA שהיא שכתוב של COICA כאשר שתי ההצעות הקודמות לא עברו. החקיקה של PIPA הוערכה בכ-48 מיליון דולר וגם היא עוסקת בהגדלת הסנקציות העונשיות שיוטלו על אלו שמפרים זכויות יוצרים בין אם בארה”ב ובין אם מחוץ לה כאשר גם בה לתובע הכללי סמכות להגיש תביעה.

הליכים פרוצדורלים וצפי לעתיד:

השימוע הראשון בועדת החוק נעשה ב-16/11/2011. לקראת השימוע הופנו ביקורות חריפות ביותר כנגד החוק. טענה אחת היתה אוזלת היד של חברי הקונגרס לדון בבעיות המתעוררות מהחוק שכן בעדותם שלהם רובם הודו שאין להם את הידע הטכני הדרוש[1][2].

טענה נוספת שחוזרת ונשמעת היא העובדה שהקונגרס לא דן כיאות  בדיעותיהם של המתנגדים להצעה, ומונע מהרצון לרצות לוביסטים מתחום הסרטים והמוסיקה[3].

כל אלו ממשיכים להיות חלק מארסנל הטענות של המתנגדים אך לא מנעו את התפתחות ההצעה. ב-15/12/2011 ההצעה עברה לשלב ה-"mark up" (שלב הניסוח הסופי). זהו שלב שכולל דיונים מתקדמים, שלבי טענות בעד ונגד, הצעות לניסוחים והתייעצות עם גופים מומחים. ההצעה עברה שלב זה לאחר שאושרה על ידי ועדת החוק של הקונגרס. דבר זה אינו מחויב אך מחזק את ההנחה שהצעת החוק אכן עתידה להתקבל באיזשהו נוסח. למרות זאת, למאר סמית’ הציג בשלב בניסוח הסופי גישה לא מתפשרת לשינוי הנוסף של הצעת החקיקה שנוסחה על ידי ועדת החוק, כאשר אמר שהוא מוכן לקבל אך ורק “שינויים לגיטימיים משום שישנם אתרים שיכולים לפלטר מידע הפוגע בזכויות יוצרים אך לא מוכנים לעשות כך".[4]

לאחר היום הראשון של השימוע (מתוך יומיים), 20 הצעות רשמיות לתיקונים נדחו. ההצעה שנבחרה הייתה כמובן בעלת הרוב הגדול ביותר אך יחסי ההצבעה עמדו על 22 בעד ו-12 נגד. לדברי pc world זה יפגע במומנטום שצברה וועדת החוק, שכן כבר לא מדובר בחזית אחידה.

 ועדת החוק של הקונגרס סגרה את הדיון לטובת פגרת החורף[5] והדיון יימשך לאחר החגים. כאשר יוחלט על הנוסח הסופי הוא יועבר להצבעה בקונגרס, והיה ויתקבל הוא יועבר להצבעת הסנאט.

לפי ניתוח החוק כפי שהוצע ב-26/10/2011

מטרת החוק כפי שנקבעה ע”י יוצריו היא:

"To promote prosperity, creativity, entrepreneurship, and innovation by combating the theft of U.S. property, and for other purposes"

החוק כולל 78 עמודים ובעל שני חלקים: החלק הראשון של החוק הוא החלק הארי, ובו נעסוק בהמשך.

חלקו השני השל החוק כולל מעין סעיף שימור דינים. זאת אומרת שכל סתירה בין החוק לחופש הביטוי שמוגן על ידי ההתיקון הראשון לחוקת ארה"ב לבין SOPA ידו של SOPA תהייה על התחתונה. בחוק גם מוסבר שכל פירוש ל- SOPA יעמוד בקנה אחד עם ה- United States Code. במקרה בו החוק סותר את חוקת ארה”ב הסעד הראוי יהיה עקרון העיפרון הכחול, כלומר הפרדת החלק הבריא של החוק מחלקו החולה באם החלק הבריא יכול לעמוד על רגליו שלו.

חקיקה רלוונטית:

כאשר מדובר על חוקים פדרלים נהוג לכתוב את החוק ולהכניסו למסגרת חקר. הדבר נעשה מתאמי נוחות, כך שכשמוצאים חוק אחד, הוא מושך איתו חוקים שבסבירות גבוה מענינים את הקורא.

 SOPA נמצא מקושר ל-protect IP act עליו דיברנו לעיל, וכן מקושר גם ל- Combating Military Counterfeits Act of 2011. הסיבה שהחוק השני נמצא קשור ל-SOPA היא משום ששני החוקים באים להילחם בסחורה פגומה, מזויפת או שמתחת לסטנדרט. כאשר SOPA אינה מוגבלת רק לציוד צבאי או שיטורי והחוק הנ”ל כן.

ניתוח תוכן החוק:

בחלק זה נחקור את החוק עצמו לפי סעיפיו, נראה מה סמכותו ואיך מפעילים אותה, מה הם חריגיו ומה סייגיו.

 החלק המרכזי בחוק מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון בא להילחם התופעת הפיראטיות ברשת בכללותה. זה הסעיף שכולל את הגדלת סמכותו של התובע כללי, חסינויות וכולי.

החלק השני כולל חמישה סעיפים שונים. ביניהם הנחיות לטיפול נגד מפירי זכויות יוצרים דרך streaming והסעיף שמעניק לארה”ב סמכות אקס-טריטוריאלית בהגנה על קנין רוחני בתנאים מסוימים.

TITLE I–COMBATING ONLINE PIRACY

Sec 101 Definitions

Sec 102 Action by Attorney General to protect U.S. customers and prevent U.S. support of foreign infringing sites

Sec 103 Market-based system to protect U.S. customers and prevent U.S. funding of sites dedicated to theft of U.S. property

Sec 104 Immunity for taking voluntary action against sites dedicated to theft of U.S. property

Sec 105 Immunity for taking voluntary action against sites that endanger public health

Sec 106 Guidelines and study

Sec 107 Denying U.S. capital to notorious foreign infringers

TITLE II–ADDITIONAL ENHANCEMENTS TO COMBAT INTELLECTUAL PROPERTY THEFT

Sec 201 streaming of copyrighted works in violation of criminal law

Sec 202 trafficking in inherently dangerous goods or services

Sec 203 Protecting U.S. businesses from foreign and economic espionage

Sec 204 Amendments to sentencing guidelines

Sec 205 Defending intellectual property rights abroad

נבחן את סעיפי החוק השונים:

TITLE I–COMBATING ONLINE PIRACY

SEC 101 DEFINITIONS

סעיף זה מגדיר את המושגים עליהם נדבר בהמשך: הוא כולל 24 הגדרות. בחרתי לכלול במאמר הגדרות שחשבתי שלא ניתן להבין את החוק בלי לראות איך המחוקק בוחר להגדיר מושגים אלו, או שההגדרות שבחר נראו לי שנויות במחלוקת.

1. שם דומיין: הגדרה זו תעמוד בקנה אחד עם ההגדרה שבחוק “Lanham” ותכלול בתוכה גם מיקומי 'סאב' דומיינים שניתן להגיע אליהם על ידי שימוש בשם הדומיין הראשי.
2. אתר אינטרנט בתוך ארה"ב: אתר ייקרא אתר אמריקאי לעניין חוק זה עם השם דומיין, או אם אין כזה אז ה- IP ממנו נשלחות התגובות הוא בארה"ב. כל אתר אחר, בו שם הדומיין, והכתובת של ה-IP הם מחוץ לארה"ב ייקרא foreign internet site.
3. בכל פעם בחוק שמופיע הביטוי "כולל" הכוונה לרשימה פתוחה, בה המחוקק בוחר להכניס מקרים שכיחים יותר, לטובת ביאור כוונתו. לא מדובר ברשימה סגורה אלא אם נאמר אחרת.
4. IP- הגדרת פרוטוקול האינטרנט לעניין חוק זה הוא הפרוטוקול שבו כיום משתמשים להעברת מידע דרך האינטרנט וכל פרוטוקול עתידי שייבחר למען מטרה זו.
5. מנועי חיפוש: ההגדרה זו רחבה. היא כוללת כל גוף אינטרנטי שמבצע חיפוש, crawl, מבצע קטגורזציה, או בעל אינדקס על אתרי אינרנט, או מידע שנמצא בתוך אתרי אינרנט, ובלבד שהוא מונחה משאילתות של משתמשים, ושולף את המידע שברשותו לפי בקשות משתמשיו. השאילתות לא חייבות להיות בצורת טקסט אלא גם תמונות או כל צורה אחרת.
6. מנהל ו/או מפעיל: מונח זה כולל בתוכו כל אדם בעל: “majority interest” כלפי האתר או כל אדם בעל סמכות לתפעל אותו. לא ברור מה גבולות ההגדרה שעל פניו סתומה.
7. Payment network provider: מונח זה כולל כל יישות שבמישרין או בעקיפין מספקת דרך, תוכנה או תשתית לביצוע תשלום עבור שירות אינטרנטי.
8. ספקית שירות (sp) היא כל גוף שהגדרתו עולה בקנה אחד עם הגדרת החוק ב-United states code, ושמתפעלת DNS.
9. אתר שמוכוון לפעילות בארה"ב- הגדרה זו מאוד רחבה: כל אתר שחלק מפעילותו מתבססת על עסקים עם תושבי ארה"ב, או שההגיון מתיישב עם הקביעה הזו, או שאותו אתר הראה נכונות לבצע פעולות אלו. בנוסף, אתר ייחשב כמוכוון לפעילות בארה"ב אם הוא לא מונע משירותיו להגיע לתושבי ארה"ב, או שחלק משירותיו מתומחרים בדולרים אמריקאים.
10. ארה"ב: לעניין חוק זה, הגדרתה של ארה"ב היא לרבות כל טריטוריה, או commonwealth שבשליטת ארה"ב. כפי שניתן לראות, גם הגדרה זו מאוד רחבה.

SEC 102 ACTION BY ATTORNEY GENERAL TO PROTECT U.S. CUSTOMERS AND PREVENT U.S. SUPPORT OF FOREIGN INFRINGING SITES

סעיף זה מסביר על סמכויותיו של התובע הכללי ובאילו תנאים מותר לו להפעילה.

הסמכות של התובע כללי לפעול תוכר רק בתנאים המצטברים הבאים:

א. האתר בכולו או בחלקו ניתן לגישה דרך ספקים אמריקנים. כלומר, גולשים בארה"ב יכולים להגיע אליו.

ב. האתר מפר או מאפשר הפרה של חוקי קניין רוחני אמריקנים.

ג. אם האתר היה אמריקני אז הייתה מתאפשרת החרמה או הטלת סנקציה עונשית עליו.

בסמכותו של של התובע כללי לפעול גם נגד האדם החשוד in personem   וגם in rem כלומר כנגד האתר אך זאת רק אם מאמציו לתבוע אותו ישירות העלו חרס. כלומר, שיטת העבודה של התובע הכללי תתחיל תמיד בניסיון לחייב בדין את האדם החשוד. הוא יוכל לתבוע או את בעל האתר, או את האדם/גוף הרשום תחת שם הדומיין.

לפני הגשת כל כתב תביעה מוטלת חובה על התובע כללי לשלוח הודעה רשמית בדבר תחילת תהליך תביעה.  סעיף (3).

לפי סעיף (5) לביהמ”ש סמכות להוציא צו שסוגר את האתר עד תום ההליכים. דבר זה יעשה לאחר המלצת התובע כללי. צו זה יוטל על ארבעה גופים שונים, לכל אחד מהם חובה לפעול באמצעים סבירים לעזור לחסום את האתר

הראשון הוא ה-ISP:

 זה ידרש לחסום את האתר ולא לספק לו שירות. לא ניתן לדרוש מה-ISP את הדברים הבאים:

א. לבצע כל שינוי נוסף מעבר לזה שדרוש לו לטובת חסימת האתר המפר.

ב.להמשיך לחסום את האתר בדרכים נוספות אם הראשונה צלחה.

לספק האינטרנט תינתן הגנה אם הוא יוכל להראות שאותה חסימה אינה אפשרית מבחינה טכנולוגית או שמהווה עליו נטל כלכלי כבד.

השני הוא ממנועי החיפוש:

אלו יצטרכו במסגרת זמן סבירה להוציא את האתר מתוצאות החיפוש שלהם במובן זה שאסור שלאותו אתר מפר יהיה קישור מהיר דרכם. לא ברור מהו זמן סביר אך נקבע שזה לכל היותר חמישה ימים לאחר שאותו מנוע חיפוש קיבל מכתב רשמי מהגורם המתאים שדורש ממנו להפסיק לקשר תוצאות חיפוש לאתר המפר.

השלישי הוא חברות הגבייה:

חברות הגבייה תידרשנה לא לאפשר לאזרחים שבארה”ב או כאלו שחוקי ארה”ב חלים עליהם לסחור עם האתר המפר. אין זה משנה עם האתר המפר הוא אמריקני או לא.  חברות הגבייה יחשבו כפועלות על פי החוק כל עוד יפסיקו לאפשר את הסחר עם האתר לאחר זמן סביר מקבלת ההודעה. זמן סביר יהייה גם פה לכל היותר חמישה ימים מקבלת מכתב רישמי מהגוף המתאים.

הרביעי הוא חברות פירסום אינטרנטיות:

לחברות אלו מוטלת חובה להפסיק כל פרסום של האתר המפר. חלק מכך היא החובה להפסיק לכלול קישורים לאותו אתר מפר וחוסם את האפשרות של המפרסם לעסוק בכל עסק עם האתר המפר כולל לגבות ממנו כסף עבור פרסום שנעשה. זמן סביר ייבחן גם פה כ-5 ימים מקבלת המכתב הרישמי.

תיאור דרישת הסבירות שחוזר אצל כל ארבעת הגופים הוא:

"…shall take technically feasible and reasonable measures, as expeditiously as possible, but in any case within 5 days after being served with a copy of the order, or within such time as the court may order, designed to prevent, prohibit, or suspend its service…"

לפי סעיף 4, לתובע כללי סמכות לפעול כנגד כל גוף שביודעין ומרצון לא ממלא אחר הדרישות שהחוק מחייב אותו, או שמאפשר ע”י דרך אחרת את העברת המידע המפר, אפילו אם דרך העברת המידע הזו אינה נגד החוק, ובלבד שניתן לראות שאותו גוף פועל מרצון וביודעין.

SEC 103 MARKET-BASED SYSTEM TO PROTECT U.S. CUSTOMERS AND PREVENT U.S. FUNDING OF SITES DEDICATED TO THEFT OF U.S PROPERTY

 תחילה הסעיף מגדיר מיהם אותם אתרים "שמיועדים לשם גניבת קניין אמריקני": מדובר בתנאים חלופיים.

1. אתר שעיקר פעילותו המפרה היא כלפי קניין אמריקני ושנעשה בו שימוש על ידי משתמשים מתוך ארה"ב. לא ברור מה הכוונה בכך שעיקר פעילותו היא כלפי קניין אמריקני, ולא נכתב באיזה יחס. ניתן עם זאת להניח שאתר שכל תכניו הם סרטים הוליוודיים הוא אתר שמיועד לשם גניבת תכנים אמריקנים.
2. אתר שביודעין או תוך עצימת עיניים הפר וממשיך להפר זכויות קניין, או שמאפשר הפרה כזו, או שהאתר עצמו הוא במה להפרות הללו. כל אלה, אם הם הפרות לפי סעיפי החוק הרלוונטים ב-United States code  . אלו הם סעיפים 501 וסעיף 1201 שניהם בכותרת 17.
3. בעל האתר או מפעילו הביעו רצון להפר את אותם סעיפי החוק הרלוונטים ב-United States code, או שהראו בהתנהגותם שיש בכוונתם להפר את סעיפי החוק הללו.

כל אדם בעל קניין רוחני שנפגע מפעולותיהם של אותם אתרים זכאי לתבוע מהם פיצוי.

הסעיף הבא (b) מגדיר את הפעולות הפעולות שיידרשו מכל גוף. זהו פירוט שבא לבאר את דרישת הסבירות ש-SOPA דורש מארבעת הגופים כפי שנכתב בסעיף הקודם. חידוש שמציע סעיף זה הוא תנאי הסף שיש לעמוד בהם כדי להיקרא בעל קניין רוחני שזכויותיו הופרו, ומידת הזיהוי המינימלית של האתר המפר. כדי לשלוח הודעה לאתרים שמאפשרים את פעילותו של האתר המפר יש לעמוד בתנאים אלו:

1. בעל הקניין או אדם שהורשה לכך מטעמו יישלחו הודעה כתובה (לרבות דוא"ל) לאתר המפר ולאתרים שמשתפים פעולה.
2. במכתב הרשמי חובה שיהייה אמצעי חד משמעי לזיהוי האתר שמפר. הערך החד ערכי יכול להיות שם הדומיין, כתובת ה-IP  או שניהם.
3. הוכחות שהאתר מפר, הפר, או מתכוון להפר זכויות מסויימות של בעל הקניין. על בעל הקניין הרוחני להסביר מדוע אותם ארבעת הגופים אכן עוזרים לאתר המפר לבצע את פעילותו הלא חוקית. אין צורך להראות הפרה שהתרחשה אלא רק שאותם גופים, במצבים מסויימים יסייעו להפרת הקניין. סעיף זה מתואר באופן רחב בסעיף (b)(A)6:  Information reasonably sufficient to establish that the payment network provider or Internet advertising service is providing payment processing or Internet advertising services for such site.

כלומר, תנאי הסף כדי לכלול את ארבעת הגופים הוא רק להראות שהם מבצעים שירות עבור האתר המפר.

לאחר הבאת המכתב הרשמי לגופים שמאפשרים את פעילות האתר המפר ולביהמ"ש, אם יש סיבה להאמין שאותם גופים לא פעלו למען הפסקת ההפרה הוא יכול לדרוש מהם שיתוף פעולה, או לחלופין להענישם בסנקציות מוניטריות במקרים הבאים:

1. הגוף ביודעין ובכוונה לא הפסיק את מגעיו עם האתר המפר לאחר קבלת ההודעה הרשמית מבעל הזכויות- אותה הודעה הובאה גם לביהמ"ש.
2. הגוף אומנם קיבל את ההודעה ואף אישר אותה אך בכוונה וביודעין לא פעל לביצועה.
3. הגוף טען בצורה מטעה ולא נכונה שאותה דרישה שבעל הקניין הרוחני דורש ממנו איננה נדרשת על פי חוק זה.

סעיף C- הגנות:

לגופים שלכאורה משתפים פעולה עם האתר המפר או מאפשרים את פעילותו יש שני הגנות אפשריות.

א.      נטל כלכלי: הם יכולות להראות שהדרישה של בעל הקניין הרוחני כנגדם או לא אפשרית מבחינה טכנולוגית או שאפשרית אך תטיל עליהם נטל כלכלי כבד שאינו הוגן כלפן. המינוח שהמחוקק משתמש בו הוא: “unreasonable economic burden”.

ב.      לגוף יש אפשרות להראות שהצן המשפטי שמחייב אותםן לפעול אינו עומד בקנה אחד עם הסמכויות שחוק זה מעניק להם. כלומר, הם יכולים לטעון שביהמ"ש חרג מסכמות.

SEC 104 IMMUNITY FOR TAKING VOLUNTARY ACTION AGAINST SITES DEDICATED TO THEFT OF U.S. PROPERTY

זהו סעיף החסינות:

החוק קובע שתינתן חסינות לכל גוף שהראה שפעל בתום לב, ובסבירות הנדרשת למען הפסקת המסחר שלו עם האתר. החוק בסופו של דבר דורש שהגוף ישרוף את כל הגשרים שלו עם האתר המפר ויעשה זאת בזמן סביר. כפי שראינו בסעיף 102 זמן סביר משתנה בהתאם לנסיבות אך נקבע שחמישה ימים לאחר קבלת ההודעה הרישמית הינו זמן סביר. החוק לא רק קובע חסינות משפטית במישור הפלילי, הוא גם מעניק חסינות מנזיקין. סעיף זה קובע שלא יינתן סעד בגין פגיעה של יישות באדם שהופרו לו זכויות יוצרים והוא לא יוכל לתבוע את הגופים הללו עם פעלו בזמן סביר. סעיף זה מתייחס לכל היישויות הבאות:

"…service provider, payment network provider, Internet advertising service, advertiser, Internet search engine, domain name registry, or domain name registrar…"

שימו לב שמוזכרים פה שני גופים חדשים שאינם מוזכרים בסעיף 102, הם המפרסם: the advertiser וכן גם ה-domain name registrar.

SEC 105 IMMUNITY FOR TAKING VOLUNTARY ACTION AGAINST SITES THAT ENDANGER PUBLIC HEALTH

חסינות לגופים שנוקטים פעולות כנגד אתרים שמסכנים את הבריאות:

הסעיף קובע שמותר לכל הגופים מסעיף 104 לסרב להעניק כל שירות לאתר אם שלדידם עלול להזיק לבריאות הציבור. במקרה זה החוק ייתן להם הגנה מלאה- פדרלית ומדינית מפני תביעה.

סעיף (c):  סעיף זה מגדיר אתרים שמסכנים את הבריאות. ניתן לראות שההגדרה מאוד רחבה. היא כוללת בתוכה כל מוצר שפוגע או עלול לפגוע אם ניתן ללא מרשם, או שנמצא מתחת לקו תקן, או שנמכר בתוענה שהוא מוצר מסוג אחר ממה שהוא באמת. הניסוח המדוייק נמצא במקום זה[6].

 כפי שניתן לראות, המוצרים כוללים בין היתר תרופות במרשם, תרופות הומופטיות, מזון, מוצרי קוסמטיקה ועוד. חוק נוסף שמקושר לסעיף זה הוא: Controlled Substances Act,  שקובע שהעברה או מכר של תרופות מרשם מחוץ לארה”ב לתושבי ארה”ב אסור[7].

SEC 106 GUIDELINES AND STUDY

 סעיף זה מגדיר את המתודולוגיה ושיתוף הפעולה שיידרש בין הרשויות.

בנוסף, הוא מגדיר בצורה יותר מדוייקת את היקף הסמכויות שתהייה לרשות התובע הכללי. סעיף זה גם דורש קיום מחקר שייעשה על ידי the register of copy rights ובמהלכו הוא יתייעץ עם הגופים המתאימים, יסיק מסקנות וישלח דו”ח לקונגרס ולסנאט ובו בין היתר הטמעתו של החוק.

SEC 107 DENYING U.S. CAPITAL TO NOTORIOUS FOREIGN INFRINGERS

סעיף (a) קובע דרכים לזיהוי אתר או גוף שאחראי להפרת קניין רוחני באופן שידוע לשימצה. הדרך הראשונה היא ע”י שימוש במידע ממשלתי שנאסף קודם לכן. לצורך כך אפשר להיעזר בגופים הבאים:

"the Intellectual Property Enforcement Coordinator, the Secretaries of Treasury and Commerce, the United States Trade Representative, the Chairman of the Securities and Exchange Commission, and the heads of other departments and appropriate agencies"

הסעיף לא מגדיר בצורה חד משמעית מיהו אתר שמפר באופן שידוע לשימצה אלא מציב הגדרה שניתן לפרשה באופן מרחיב. בסוף הסעיף נכתב שאתר ידוע לשמצה הוא לפחות  אחד שפעולותיו פוגעות פגיעה חמורה של בעלי קניין רוחני בארה"ב.

"Activities cause significant harm to holders of intellectual property rights in the United States"

בנוסף, דרך נוספת לזיהוי אתרים ידועים לשימצה תהייה ע”י תלונות הציבור בכלל ותלונות אמריקנים שייטענו שנפגעו להם זכויות היוצרים בפרט.

סעיף (b) קובע רשות שתפקידה לחקור את החוק ויישומו. הוא קובע שה-The Intellectual Property Enforcement Coordinator ימסור תוך לא יותר משישה חודשים דו”ח לקונגרס ובו רשימת כל האתרים הידועים לשימצה ומענה לשאלה הבאה: האם החוק החדש עוזר למנוע את התופעה הזו והאם אותם אתרים ממומנים על ידי גוף או אדם בארה”ב.

משימה נוספת שמוטלת על הגוף בסעיף (b)(4) היא לחקור האם ניתן לסמוך על מדינות זרות בעזרה לגלות ולפעול נגד אתרים ידועים לשימצה. משימה זו תפקידה לבדוק את היטמעות החוק במדינות שונות בעולם וכמה הם מוכנות לפעול למענו. אותה וועדה תידרש גם לשאלה האם יש להגביר את הענישה. במידה וכן עליה להמליץ זאת.

TITLE II–ADDITIONAL ENHANCEMENTS TO COMBAT INTELLECTUAL PROPERTY THEFT

חלק זה כולל חמישה סעיפים שמסבירים מה יהיה הדין על עוולות פרטיקולריות. חשוב לצין שהחוק מתקן חוקים רבים שנחקקו ע”י ה-united states code שבו דרגת חקיקה נמוכה, בדומה לתקנה. כאשר החוק רואה סתירה מפורשת לתקנה הוא מידע זאת וקובע שחוק זה ייגבר.  דוגמא לכך  נמצאת בסעיף הבא.

SEC 201 STREAMING OF COPYRIGHTED WORKS IN VIOLATION OF CRIMINAL LAW

כל אדם יואשם בהפרת זכויות יוצרים אם ההפרה נעשתה למען יתרון מסחרי או לתועלת כלכלית פרטית, או שהוא הפיץ אותם באמצעים טכנולוגים לאנשים נוספים למרות שידע שמדובר בקניין שמוגן בזכויות יוצרים או שהיה צריך לדעת את הדברים הללו ועצם עיניו למתרחש. הסעיף דורש שההפצה תימשך במשך 180 ימים ובעלות כוללת של לפחות 1000 דולר.

סעיף 2 קובע את נטל ההוכחה:

 "EVIDENCE- For purposes of this subsection, evidence of reproduction, distribution, or public performance of a copyrighted work, by itself, shall not be sufficient to establish willful infringement of a copyright."

כלומר, ההעתקה/צילום/הפצה/הופעה פומבית של קניין מוגן לא תהיה מספיקה כדי להוכיח הפרה מרצון של זכויות יוצרים.

הסעיף הנ”ל גם מתקן את ה-  Title 17 Amendments- Section 5 וגם את

Title 18 Amendments- Section 2319 of title 18, United States Code

SEC 202 TRAFFICKING IN INHERENTLY DANGEROUS GOODS OR SERVICES

סעיף זה אוסר על סחר ביודעין של סחורה מזויפת או מתחת לתקן. בהמשך מפורטים סוגים של סחורות, כאשר גם נכללים מקרים שבו הסחורה היא מקורית אך בכל זאת תהיה אסורה, כמו תרופות מרשם. חשוב לציין שהסעיף לא אוסר רק על סחר כי אם על עזרה בסחר, זיוף וניסיון לסחור ולזיף. אסורה גם כל פעולה שנועדה למנוע מידע מהצד השני, לעשוק ולגזול. העונש הוא 2,000,000$ קנס ו/או 10 שנות מאסר. הגוף אליו שייך אותו אדם יוכל להיות מוענש בעד 5,000,000$. זה מתקשר לעובדה שהתובע כללי תמיד יוכל לתבוע גם את האדם וגם את הגוף שמוסבר ב-title מספר אחד. על עבירה חוזרת ניתן לתת קנס של עד 5,000,000$ ו/או מאסר של 20 שנים. הגוף אליו שייך אותו אדם יוכל לקבל קנס עד גובה 15,000,000$. אם אדם נפגע כתוצאה מהסחורה הפגומה הסוחר שהפר זאת יהייה חייב עד 1000,000$ קנס ו/או עד מאסר עולם. הגוף אליו הוא שייך יהייה חייב בקנס עד 15,000,000$. זה נכון גם אם הסוחר המפר פעל ברשלנות ולאוו דוקא בידיעה.

אם אדם מת כתוצאה מהסחורה הפגומה הסוחר שהפר זאת יהייה חייב עד 5000,000$ ושאר התנאים זהים כמו פציעה. בסעיף (3) כתוב שאותו סחר בדיוק יהייה אסור כלפי ציוד צבאי או  משטרתי אם אותו מכירה גורמת לאחד מהבאים:

א. פציעה או מוות                                                                                                                               ב. מסירת מידע מסווג                                                                                                                       ג. פגיעה במבצעים צבאיים שמרחשים באותה תקופה                                                                       ד. או שגורמים נזק כבד אחר.

סעיף זה הוא למעשה הקישור לחוק  – Combating Military Counterfeits Act of 2011 אשר המחוקק ראה לנכון לכלול אותם יחד כחוקים משלימים. העונש לכך הוא קנס של עד 5,000,000$ ו/או 20 שנות מאסר, לאדם שמבצע את העבירה פעם נוספת הקנס יהייה 15,000,000$ ו-30 שנות מאסר.

SEC 203 PROTECTING U.S. BUSINESSES FROM FOREIGN AND ECONOMIC ESPIONAGE

סעיף זה בא להגן על עסקים בארה”ב מידי ריגול על רקע כלכלי מגורמים זרים.  עיקר הסעיף הוא הגדלה של רף הענישה ע”י תיקון Section 1831(a) of title 18, United States Code, is amended. החוק החדש יאפשר ענישה בקנה מידה רחב בהרבה ממה שהיה אפשר מקודם, כך למשל יהיה אפשר לדרוש קנס של עד 10,000,000$ עבור ארגון שגנב סוד מסחרי.

SEC 204 AMENDMENTS TO SENTENCING GUIDELINES

סעיף זה קובע שלאחר לא יותר משישה חודשים ה-United States Sentencing Commission תדון מחדש בהיקף הענישה. לועדה תהיה סמכות להגביר ולהנמיך את הענישה עד רף מסוים כלפי כל עבירה. הועדה גם תדוח לקונגרס את ממצאיה בתקופה זו.

SEC 205 DEFENDING INTELLECTUAL PROPERTY RIGHTS ABROAD

סעיף (1) הוא סעיף policy. אין לו ערך משפטי אך הוא הצהרת כוונות ברורה שקובעת שהגנה על הקניין הרוחני של אזרחי ארה”ב בעלת חשיבות ראשונה במעלה גם מול צרכים לאומיים שונים כגון דיפלומטיה ויחסים בינ”ל.

אינטרסים אלו יוגנו ע”י שני הגופים הראשונים ובהתייעצות עם השלישי:

The Secretary of State

The Secretary of Commerce

The Register of Copyrights

בהמשך הסעיף מתוארת הנכונות של המחוקק להבטיח הקצאת משאבים מספקת לטובת אכיפת החוק.

הפולמוס:

בחלק זה של המאמר אנסה לרכז את עיקרי דבריהם של שתי המחנות ומי הנפשות הפועלות בכל מחנה. למרות העובדה שההצעה מונחת על השולחן זמן קצר מאוד ואף לא הוסכם על נוסח סופי שיעלה להצבעה בקונגרס, נעשתה וממשיכה להיעשות כתיבה עניפה בנושא זה מדי יום, לכן יכול להיות שעד שההצעה תקבל את נוסחה הסופי חלק מהביקורות יהיו לא נכונות או לא רלוונטיות.

טענות בדבר החקיקה:

קודם כל יש לומר שכמות הכתיבה בעד החקיקה נמוך בהרבה מהכתיבה נגד החקיקה. נכון לזמן זה קיימות שתי טענות מרכזיות בעד החקיקה.

הגנה על רוחים אמריקנים ועל התמלוגים שמגיעים ליוצרים אמריקנים:

 טענה זו מתבססת על ההנחה שאם אנשים לא יקבלו תמורה כספית הולמת עבור יצירותיהם אז לפחות חלק מהיצרנות האמריקנית תיפגע. פחות אנשים יצרו או שהיצירתיות תהייה ברמה נמוכה יותר. דבר זה נכון גם לזכויות יוצרים אך גם לתחומים אחרים של קניין רוחני. לדברי Chairman Smith  כפי שטען בוועדת החוק של הקונגרס[8], זכויות יוצרים הוא אחד מעמודי התווך של הכלכלה האמריקנית. מדובר בהפסדים של מאות מיליארדי דולרים ופגיעה בפרנסתם של מיליוני אמריקנים. ההצעה הזו תגן על אותם אנשים, וכמו כן תגן על אינטרס חשוב לא פחות: היא תגרום לאמריקנים לרצות ליצור כי הם יידעו שארה”ב תגן על קניינם. חבר הקונגרס ברמן אמר באותה ועדה שההצעה היא הדרך היחידה להילחם למען זכויו יוצרים בעולם הדיגיטלי. בנוסף ההצעה מעבירה מסר חזק וברור שארה”ב לא תוותר על המאבק להגן על זכויות יוצרים.

כפי שנראה בהמשך, טענות רבות שהועלו נ זהגד טיעון התיחסו לעובדה שהחוק מאפשר תקיפה של גופים שונים שלא פעלו באופן אקטיבי להפרת זכויות יוצרים ואף לא רצו בכך. דוגמא לכך הן החובות שיוטלו על מנועי החיפוש להוריד מאלגוריתם החיפוש שלהם אתרים מפרים.  במאמר שפורסם ב-[9]economist  נכתב שמדובר ברוע הכרחי כי היום הדרך היחידה להתמודד עם הפרת זכויות יוצרים היא על ידי תקיפה של אותם גופים כי רבות מהפעמים הם הנאשמים היחידים שניתן לתבוע.  דובר מטעם ה-IFPI שמייצגת מעל 1400 חברות תקליטים מרחבי העולם טוענים שחוקים נגד פיראטים עבדו במודלים דומים לזה במספר מקומות בעולם ביניהם דרום קוריאה[10] שהייתה בין הראשונות לאמץ חוק מסוג זה וחלה בה ירידה משמעותית בכמות ההורדה של תכנים מפרים[11]

הגנה על הצרכן:

הטיעון השני לא נוגע לזכויות יוצרים אלא לתרופות מרשם המזוייפות שנמכרות דרך האינטרנט: הטענה היא שהחוק יגן על צרכנים מפני קנייה של תרופות מזיקות ויגן מפני פגיעה בחברות התרופות. אלו שטוענים לכך מסבירים שקודם הכל החוק הוא מעין המשך של החוקים Federal Food, Drug, and Cosmetic Act[12]  וגם של החוק: Controlled Substances Act[13] משום שהרוב המוחלט של העברות תרופות מרשם ללא אישור המשלה מגוף זר לתוך ארה”ב אינו חוקי. בנוסף, נעשים מעשי מירמה של תרופות שאינן מתאימות למחלה שהפצינט חושב שיש לו או לחילופין הפציינט טועה ומגיע לדיאגנוזה לא נכונה. זאת לדברי ג’ון קלארק- לוביסט עבור ענקית התרופות-Pfizer.[14]                                                                                                                               המחנה אשר בעד קבלת ההצעה כולל בתוכו שני שדולות מרכזיות. האחד הוא תעשית הבידור, שכולל בתוכה מספר גופים שונים כאשר המוכר ביותר בהם הוא ה-MPAA שאף העיד בקונגרס והשני הוא תעשיית התרופות.

טענות נגד הצעת החוק:

פגיעה בחופש הביטוי:

הטענה של פגיעה בחופש הביטוי ניתנה באמצעות המחשה יפה ע"י ג'רי בריטו במאמרו בטיימס[15] כשהשוה את השפעת החוק החדש להוצאת מסמך רישמי מטעם המדינה שקובע רשימה שחורה של עיתונים בארץ אחרת אשר לא פועלים באופן שאותה מדינה מכבדת. לדוגמא, העיתון בחו"ל מפרסם מכתבים שבמקום אחר יחשב מכתב שנאה. כלומר, עצם אות הקלון הזה ש-SOPA יתן לאתרים בחו"ל יפגע להם בראש ובראשונה בחופש הביטוי אפילו אם הם לא חורגים משום חוק במדינתם שלהם.

השפעה שלילית על אתרים שיתופיים:

אלו שטוענים כך מודעים לחשיבותם של אתרים כמו Flicker  ו-vimeo וטוענים שאתרים כאלה ייפגעו קשות. הטענה סבה סביב ההנחה הריאלית שבאתרים הללו כן מסתובב תוכן מפר, ואף בהיקף רחב. הבעיה שמוצגת היא ש-SOPA תטיל נטל כל כך כבד על אתרים אלו, שבסופו של דבר קרוב לוודאי אחד משני דברים ייקרו, אשר שניהם  לא רצויים מבחינה חברתית.

1. אותם אתרים יהפכו באבולוציה לאתרי ענן.[16]
2. האתרים ייסגרו- למעשה ה-EFF  אמר מפורשות שאם ההצעה תתקבל אז etsy flicker, וגם vimeo קרוב לוודאי ייסגרו.[17]

החלשת עקרון "Safe Harbor Protection"

חוק ה- Digital millennium copyright act  הידוע גם כ-DMCA הנחיל עקרון זה. זה קובע שלאדם שמופרות לו זכויות היוצרים על ידי אתר מוטלת חובה לפנות לאותו אתר ולדרוש את ההסרה. כלומר, העיקרון מגן על אתרים שפוגעים בזכויות יוצרים כל עוד לא נטען לפניהם שהם עושים זאת. יש לאתרים המפרים את היכולת להמשיך עם עסקיהם כרגיל ולפעול להסרות רק כלאחר מכתב הדרישה, זאת מידיעה שאתרים מסויימים מכילים כמויות עצומות של תכנים ואין ביכולתם לעקוב אחר כל התנועות ולדעת מה מוגן ומה לא. [18]

הטענה היא שעיקרון זה לא ישמר משום שהחוק החדש מאפשר לפנות לבית-המשפט ולדרוש צו שחוסם את האתר עד שהעניין יבורר. המשמעות היא שתמיד יהיה יותר כדאי מנקודת הראות של הניזוק קודם כל לדרוש צו שחוסם את האתר וכך עשויים להיפגע גם אתרים ללא עוול בכפם. למעשה SOPA יכניס דרך הדלת האחורית מה ש-DMCA  בחר שלא להכניס דרך הדלת הקידמית.[19]

איום כללי על עסקים שמבוססי אינטרנט, ועל משתמשים:

טענה זו גורסת ש-SOPA  מנוסחת בצורה רחבה מדי ובשל כך עתידה לפגוע לא רק במי שהיא מתכננת כי אם גם בעסקים שעיקר מסחרם מבוסס דרך האינטרנט למרות שאין להם זיקה אינהרנטית לקניין רוחני[20].

בעיה נוספת שתצוץ הוא הפירוש הנכון שבית המשפט יבחר לחוק. מכיוון שהחוק כה רחב לבית המשפט תהייה אפשרות לפרשו במגוון צורות מה שעלול לסתור את כוונת המחוקק ואף ליצור חוסר וודאות משפטית. הם טוענים שיצירת פסיקה כזאת שעונה באופן מלא על עמדת בית המשפט בנוגע לפירוש ההולם של החוק תיקח שנים[21].

 בעיה נוספת שעלולה לצוץ היא פגיעה באזרחים שמעלים ומשתתפים בהפצת תכנים אומנותיים דוגמאת You-Tube. זאת מכיוון שהחקיקה כל כך רחבה שבסופו של דבר היא עשוייה לפגוע באותם אנשים ואף להחטיא את המטרה העיקרית שלשמה נוצרה החוק מלכתחילה.[22]

איום פרטני לתוכנות קוד פתוח:

טענה זו מתבססת על הויכוח הפומבי בין חברתMozilla  לבין המחלקה לביטחון הפנים של הממשלה- The Department of homeland security כאשר השנייה דרשה ממוזילה לבטל את MAFIAAFire Redirector שמאפשר לגולשים להתחבר לדומיינים שנאסר בהם שימוש ע"י המחלקה לביטחון פנים של הממשלה. בתגובה מסרה מוזילה שאם הממשלה תואיל בטובה לספר לה על איזה חוק היא עוברת היא יותר מתשמח לבטל את השירות[23]. אבל כמובן עד ש-SOPA יחוקק מוזילה אינה צריכה לחשוש. חוץ מהאיום הספציפי על מוזילה כל פרוייקט הקוד הפתוח הוא תחת סכנה משום שקוד פתוח מטבעו מאפשר שיתופיות ויהיה קשה לעקוב אחר כותבי קוד שהשתמשו בתוכן מפר בכתיבתם.

חוסר יעילות:

טיעון זה מאוד פשוט. בסופו של יום לאתרים פיראטים אין הרבה יותר מה להפסיד ובמקרה הכי גרוע מבחינתם הם יסגרו ויפתחו לאחר מספר שעות בדומין אחר כאשר כל החומר המפר עדין ברשותם או נמצא בענן והם מאפשרים את העברתו. החוק מציב נטל כבד מדי על אתרי ענק כמו גוגל שיצטרכו להקצות משאבים לאתר את האתרים הללו פעם אחר פעם ולריק.[24]

השפעה שלילית על ה-DNS ו-DNSSEC:

בראש ובראשונה הפגיעה המשמעותית ביותר תהיה הפגיעה ב-Integrity  של אותם גופים. ברגע שמשתמש יבין שאותם גופים מונעים ממנו שירות או מידע לעולם תיפגע האמינות של הגופים הללו בארה"ב.[25] אותה השפעה שלילית- יש המאמינים, תשפיע רק על שרתים בתוך ארה"ב משום שמשתמשים מארה"ב יבטלו את החוזה שלהם עם שרתים אמריקנים ויעברו לשרתים מחו"ל דוגמאת איי הקיימן, בהם יש שרתים אשר מצפינים את המידע שבהם[26].

הנפשות הפועלות:

בחלק זה של המאמר אציג את הגופים, האישים והחברות העיקריות שפועלות בעד ונגד הצעת החוק:

בעד החקיקה:

1. במישור הפוליטי כמובן שחבר הקונגרס למאר סמית' מטקסס שהציע את החקיקה בעדה, ועימו 33 משתתפי החקיקה עליהם דנו קודם לכן כשדיברנו על פרוצדורת החקיקה.
2. שדולות וגופים מתחום הקולנוע, טלוויזיה ומוסיקה. אולי הגוף המשמעותי ביותר הוא ה-MPAA – Motion Picture Association of America, אך גופים משמעותיים נוספים הם ה-Recording industry Association of America כאשר שני גופים אלו הינם ציבורים שעיקריהם שמירה על זכויות היוצרים של אלו המשתיכים להם.
3. חברות ציבוריות פרטיות מתחום הבידור: Viacom נחשבת לגוף הגדול ביותר בקטגוריה זו. מדובר בקונגלומרט טלוויזיה וכבלים שבאמתחתו בין היתר תאגיד CBS. Viacom הינו החברה הציבורית הרביעית בגודלה בעולם בתחום הטלויזיה וכבלים.
4. חברות תלויות סימני מסחר: חברת נייק וחברת לוריאל הן גם בעד החקיקה, זאת בשל רצונן לשמור על סימני המסחר שלהם חסינים מהפרות קניין רוחני, ובאופן כזה שעולה על חברה רגילה בעלת סימני מסחר רשומים.
5. חברות תרופות וארגונים ציבוריים שבאג'נדה שלהם צרכנות חכמה של תרופות מרשם. הגוף הגדול בקטגוריה הזו הוא Pfizer  ענקית התרופות האמריקנית.
6. גופים נוספים בעלי שם עולמי:

אתר הדומיינים Go Daddy Go, שדולת U.S. Chamber of Commerce, חברת פורד, ה-NBA, חברת רבלון, ABC, CBS, Disney, ESPN וטיפאני.

מצורף בזאת רשימה של הגופים המרכזיים שבעד החקיקה. כמו כן מצורף בהמשך המאמר הגופים שמשכו את הסכמתם.[27]

נגד החקיקה:

1. במישור הפוליטי עיקר ההתנגדות מובלת ע"י חברת הקונגרס ננסי פלוסי שהיא גם ראש האופוזיציה בקונגרס- House Minority Leader . אליה הצטרפו חברי הקונגרס רון פול ודרן איסא בטענה שהחקיקה תגרום לפיצוץ של תביעות.

2. אתרי אינטרנט: אתרי האינטרנט מהווים את השדולה החזקה ביותר וזאת משום שיש להם הכי הרבה מה להפסיד והיה והחקיקה תתקבל. ברשימה זו נמצאים מגה אתרים כדוגמאת:  Google, Yahoo!, Facebook, Techdirt Twitter, AOL, LinkedIn, eBay  ואף מוזילה עליה דיברנו כמתנגדת מכיוון הפגיעה בקוד הפתוח.

3.  אישים וגופים בעלי השפעה:

וינט סרף- אחד מיוצרי האינטרנט וכעת מנהל בכיר Google, ג'ימי ווילס- יוצר Wikipedia, פאול גרהאם- יוצרי Venture capital company ודירקטריוני העורכים של העיתונים- The New York Times וה- Los Angeles Times.

4. גופים ללא מטרות רווח, כאשר הגדול בהם הוא ה-Center of Democracy and Technology אך נוספים וחשובים הם: Reporters Without Borders, Electronic Frontier Foundation Human Rights Watch וה–ACLU  -  American Civil Liberties Union.

מצורף בזאת רשימה של גופים שמתנגדים ל- SOPA לפי סיווגם.[28]

---

אנונימיות, דומיינים, הזכות לפרטיות, הפרת זכויות יוצרים, זכויות יוצרים, חופש הביטוי, חופש הביטוי באינטרנט, חסימת אתרים, חקיקה, חקיקת זכויות יוצרים, חקיקת קניין רוחני, מאגרי מידע, מנועי חיפוש, ספק שירותי אינטרנט, פגיעה בפרטיות, פיראטיות, פרטיות, צנזורה באינטרנט