ידע אולי נולד להיות חופשי, אך מיד עם היוולדו הוא נכלא בין דפיו המצהיבים של כתב עת. עיון במודל הכלכלי בו נוצר כתב עת מחקרי מגלה את האבסורד הזועק לשינוי. האקונומיסט עמד לאחרונה בכתבת מערכת מאירת עיניים על האבסורד האמור (Academic Publishing, Open Sesame, The Economist, April 14th, 2012 p. 15). כתבי עת מובילים מתבססים על תוכן שמתקבל חינם מחוקרים אקדמאיים שמשתוקקים לפרסום בכתב העת. הסלקציה של המאמרים הראויים לפרסום ובחינתם גם היא נעשית בהתנדבות בשל היוקרה הצמודה לה (מודל המכונה ביקורת-עמיתים, Peer-Review, בו חוקרים בכירים משמשים כגורם הבחינה של המאמרים המוצעים לכתב העת). ואז, כתבי העת המודפסים נמכרים במחירים מופקעים ובפורמט סגור לאותן אוניברסיטאות שהעמידו בחינם את התוכן ואת כוח העבודה. כך מסכם האקונומיסט במאמרו: "במחקר ממומן ציבורית, התוצאה היא שהאקדמאים ומשלמי המיסים שבזכותם נוצר הידע צריכים לשלם כדי לקרוא אותו. אין זה רק אבסורד וחוסר צדק, יש בכך גם כדי לפגוע במחקר ובהשכלה".

זה שלושה ימים שאני מהלך בתוך חלום. באמירות המדברית קטאר מול חופי המפרץ הפרסי זכיתי להיחשף לחלומות של אנשים מ-90 מדינות. סיפורים שראוי לשמוע על המתכונת האידיאלית להפיץ רעיונות כדי לקדם עתיד משותף, על פלטפורמות טכנולוגיות המאפשרות את כל זה. כן, TED הגיעה למזרח התיכון וקהילת TED חוגגת בפעם הראשונה את היותה קהילה עולמית.

משטרת ישראל בוחנת הקמת מערך אוטומטי שיאפשר לה לקבל מיידית את מיקומם של המתקשרים למוקד 100, תוך שימוש ביכולות האיכון של המערכות הסלולריות. הכוונה הזו מעלה סוגיות כבדות בדבר שמירת האיזון בין כוח רשויות אכיפת החוק לזכויות אדם.